המונח "הוצאה" רחב בהקשר הזה וכוללת על פי הפסיקה "כל פעולה הנעשית ברכוש צבאי, המוחזק על ידי חייל בתוקף תפקידו, שלא בהתאם לייעודו והעברתו מידו שלא ברשות, יש בה משום הוצאתו מרשות הצבא, תהיה הרשות אליה הועבר אשר תהיה". המונח "נשק" בהקשר הזה מתייחס לקבוצה רחבה של רכוש צבאי שהינו אמל"ח באופן מובהק לרבות רימונים, כדורי תחמושת וכלי נשק שונים או חלקים מהם. יצוין כי הגדרה זו חסרה שכן אין בה תשובה לשאלה הבסיסית מהו "נשק" או "כלי נשק" לפי החוק. על כן, במקום שבו היות הרכוש "נשק" איננו בגדר ידיעה שיפוטית, חשוב לשים לב שלתביעה ישנה חוות דעת מידי גורם מוסמך כי המדובר בנשק וכן כי בכוחו לירות ולהמית אדם.

מדיניות העמדה לדין

ככלל, יוגש כתב אישום בגין עבירת הוצאת נשק מרשות הצבא לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, אלא אם מדובר בעבירה שנעברה בנסיבות קלות במיוחד. התביעה תשקול בין היתר בהקשר הזה את המניע והמטרה שברקע הוצאת הנשק, שאלת קיומו של מניע פלילי או ביטחוני, קיומו של תכנון מוקדם, מעורבות שותפים וכן את תפקידו ודרגתו של מבצע העבירה. במקרה של דין משמעתי, החייל יישפט בגין עבירה של הוצאת רכוש מרשות הצבא וזאת לפי סעיף 77(א)(1).

מדיניות התביעה ביחס למעצר עד תום ההליכים ועילות מעצר

ככלל, ייעצרו חיילים החשודים בביצוע מעשי שימוש בלתי חוקי בנשק עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם וזאת כאשר התביעה תשקול בין היתר בהקשר הזה האם השימוש בנשק נעשה לצרכי שעשוע, האם הנשק כוון לעבר אדם או לכיוון כללי, האם מדובר במעשה מתמשך, עבר פלילי או משמעתי של הנאשם ומיקום השימוש בנשק. קיומם של היבטי החומרה המוזכרים לעיל נדרש לשם ביסוסן של עילות המעצר בעבירות של שימוש בלתי חוקי בנשק. מחד, עבירות אלו מקימות את חזקת המסוכנות הכללית הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) בסעיף 21(1)(ג)(4), אך בתי הדין קבעו לא אחת שבהיעדר חלק מהנסיבות האמורות, נסתרת החזקה הקבועה בחוק המעצרים.

אז מה ניתן לעשות?

כאן אנחנו נכנסים לתמונה. חשוב להדגיש כי בעת שחשוד נעצר בחשד לעבירות בנשק, יש קודם כל להבין ולבדוק האם אכן מדובר ב"נשק" ולוודא שישנה חוות דעת מטעם גורם מוסמך לפיה אכן מדובר בנשק תיקני שיורה ובכוחו להמית אדם. בנוסף, גם כאשר אכן התביעה הצליחה להוכיח כי מדובר בנשק, ישנו צורך בעו"ד מיומן שיבדוק את התשתית הראייתית ויבחן אם התביעה עמדה בנטל והצליחה לקשור את הנשק לחשוד, להוכיח כי אכן ביצע את הפעולות בהן הוא מואשם וכיוצא בזה. כך לדוגמא, לא דומה המקרה בו חשוד מופלל בשימוש בנשק על ידי חבר ליחידה למקרה שבו החשוד מודה בעצמו. ולבסוף, לעניין עילת המעצר במידה ואכן התביעה הצליחה לבסס ראיות לכאורה תמיד יש לבדוק את נסיבות המקרה הספציפי ולראות האם ישנן נסיבות מקלות בדמות שימוש רגעי, הפסקה יזומה של האירוע מצד הנאשם וכיוון הנשק לכיוון כללי. נסיבות אלו עשויות לסייע לנאשם אך זאת ניתן לקבוע לאחר בחינה קפדנית של עו"ד מקצועי אשר יכול לדקדק בחומר הראיות ולקבוע על פי תבחיני הפסיקה האם ישנו סיכוי ממשי בשחרור לחלופת מעצר.